הם יודעים היטב מדוע. לשניים, כמו גם לכל עשרת חברי המפלגות הערביות בכנסת, אין יכולת להשיב בחיוב לשאלות הפשוטות: האם חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור? האם עודה עדיין סבור שנסראללה הוא מופת למסירות והקרבה? העברית העשירה שלהם שמורה לתופעות כמו נוער הגבעות, נצח יהודה ומבצעי צה"ל. המתנחלים מבצעים טבח, הצבא פוגרום. אבל כאשר מדובר באמת בטבח ופוגרום, המפלגה שעד לא מזמן פינטזו במרכז-שמאל על חברות בקואליציה איתה, סובלת מאוצר מילים רזה מאוד ומגמגום ארוך.
חד"ש פרסמה השבוע הודעה שאל מנאר לא יכלו לנסח טוב יותר: "ממשלת ישראל, שמתעקשת על החרפת הטבח בלבנון במשך מספר ימים, נושאת באחריות לפרוץ מלחמת לבנון השלישית, שעשויה להידרדר למלחמה אזורית הרסנית ומקיפה".
חברת הסיעה, תומכת הטרור עאידה תומא סלימאן שכינתה בזמנו מחבלים בשכם "שהידים", עלתה על כולנה. מטבח מג'דל שאמס היא התעלמה בחשבונותיה, אבל את צה"ל גינתה על המתקפות. את כל האמפתיה שחסכה מהילדים הטבוחים במגרש הכדורגל היא שמרה לרוצחי חמאס. "בואו נתחיל לשאול מה זה טרור ומי מגדיר מהו טרור. בהיסטוריה של כל העמים בעולם כאשר אתה תחת כיבוש, יש לך את הזכות להגנה עצמית מכיבוש. ורק אלה שהם תחת כיבוש מחליטים כיצד לעשות זאת. אני לא זו שמחליטה. אני נגד כיבוש נמשך".
מהמפלגה הקומוניסטית שתמכה בכל רודן בעולם אין ציפיות יותר מדי. רק אל עצמנו נצטרך לבוא בטענות. קודם כל אל הסיעות ששיתפו פעולה עם מנרמלי הטרור האלה וחלמו להקים איתם ממשלה. אבל בעיקר אל בית המשפט העליון, שבמשך שנים התיר להם להתמודד לכנסת בשם חופש הביטוי והזכות להיבחר, בעודו מתעלם מראיות מפורשות ודורס את חוק יסוד הכנסת. המבחן של כל סיעה ציונית בבחירות הקרובות יהיה בהצבעה לפסילת חד"ש בלי לעשות חשבונות פוליטיים, ושל כל שופט בעליון – בשאלה האם הוא מכניס לכנסת ישראל אנשים שנמצאים בצד של הרעים.
(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
