זוהי מערכת הגנה נגד טילים בליסטיים.
הוא נכנס רשמית לשירות בצבא ארה"ב ב-2008.
מערכת זו מורכבת משלושה חלקים עיקריים, כולל מכ"ם TPY-2, מרכז הפיקוד והבקרה ומשטחי השיגור.
המכ"ם של המערכת (TPY-2) מסוגל לזהות מטרות ממרחק של 1000 ק"מ.
טווח הטיל מגיע ל-200 ק"מ.
הטיל משתמש במנוע דלק מוצק עם זרבובית נעה, מה שעוזר להעלות את מהירות הטיל לכ-8 מאך.
כל סוללה מורכבת לרוב מ-4 עד 6 משגרים, שכל אחד מהם מסוגל לשאת 8 טילים, כך שסוללה אחת מסוגלת לשגר 48 טילים.
מערכת זו מסוגלת ליירט את המטרה כאשר הטיל עובר את השלב האמצעי של דרכו, ואם יחול שינוי פתאומי בתנועת הטיל, היירוט ייכשל.
כדי לפצות על שגיאה זו, על המערכת לחזור שוב על תהליך האיתור והמעקב אחר הטיל התוקף, ולאחר ההתקרבות השנייה ושיגור הטיל, אם הטיל התוקף ישנה שוב כיוון, נעילת המכ"ם תישבר והתהליך יהיה חזר על עצמו, בעוד שהמערכת תאבד יותר מהטילים שלה.
מצב זה יכול להתרחש כאשר המשטר נתקל בטילים בליסטיים עם ראשי נפץ מתמרנים. (MaRV)
כמה נקודות חשובות לגבי הנושא של THAAD באופן כללי .
ראשית , כל זה (ש) שגרם לנו לכאבי ראש אינו אלא הגזמה ואינפלציה זו לא הפעם הראשונה שאמריקה מביאה את מערכת ה-THAAD לישראל, וזה קרה לפחות פעמיים, באמצעות הקמת אימונים צבאיים. ותמרונים.
שנית , אמריקה הביאה רק סוללה אחת עם 6 משגרים או פחות, אז מה הסוללה הזו יכולה לעשות מול גלי הטילים האיראניים?
שלישית , למערכת ה-THAAD אין עליונות רבה על ה-THAAD הישראלי, והיכולות כמעט דומות ה-THAAD הוא תוצר של שיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי, ומי שחודר ל-THAAD בהחלט יכול לחדור ל-THAAD.
רביעית , THAAD נוכח במדינות רבות במזרח התיכון, כולל טורקיה, קטאר וסעודיה, ונוכחותו בישראל אינה דבר חדש עבור ארצות הברית.
