“והנה אני הולך עכשיו להר הרצל כמו איש שמבקר בבית ילדותו. מגיע לשם כמה פעמים בשבוע. אני חריג בזה גם בתוך המשפחה שלי, נדמה לי. לאמא שלי מאד קשה לעמוד מול הקבר; זה מפרק אותה לחלוטין. אבל בשבילי זה ביקור נעים, אגבי כמעט: אני לא מדבר איתו או מקריא לו דברים בקול. סתם יושב. מלטף את המצבה לפעמים. לפעמים מדליק נר, או שותל פקעות. אם אני זוכר לסחוב אותו איתי, אז אני קורא שם את "שם הרוח", ספר פנטזיה שאיתן אהב נורא (הוא כל כך משעמם שאני לא מצליח לקרוא אותו בשום מקום אחר). בסוף מרים את עצמי, דופק פעמיים על המצבה, עולה על האופניים וממשיך משם הלאה״.
הכותב הוא אליק אוסטר הרגיש והחכם, אח של איתן שנפל בלבנון בערב ראש השנה. הזמן הוא לפני שישה ימים. שלשום, כמו שמתואר פה, לקח את האופניים ורכב מהבית בקטמונים לאחיו בהר הרצל.
אוטובוס פגע בו ומאז הוא מורדם ומונשם.
המשפחה מבקשת להגיד תהילים לרפואתו
תהילים יחד – כל אחד מקבל פרק אחר, וביחד משלימים קריאת ספרי תהילים
קרא עוד תגיות
טלגרם עמית סגל קישור הועתק בהצלחה
לפני 3 שעות
0 1 דקה קריאה
