ראש הממשלה בני* נתניהו ורעייתו שרה נתניהו השתתפו היום בטקס הזיכרון לנרצחים ולנופלים בשבעה באוקטובר ובמלחמת "חרבות ברזל", ובהנחת אבן פינה לאנדרטה לחללי פעולות האיבה, בכנסת.
דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס:
"אחיי ואחיותיי למשפחת השכול,
משפחות החטופים,
מכובדיי כולם.
אינני יודע אם מדינת ישראל מחזיקה בשיא עולמי של אנדרטאות-זיכרון, אבל מדינתנו היא לבטח אחת הארצות שבהן מספר האנדרטאות, יחסית לגודל האוכלוסייה, גבוה בכל קנה-מידה. עם הזיכרון מצטיין בזיכרון-נצח: אנחנו זוכרים יחידים, אנחנו זוכרים קהילות, אנחנו זוכרים אירועים ואנחנו זוכרים מסורות, אנחנו זוכרים נופלים ואנחנו זוכרים נספים, ואנחנו זוכרים לוחמים, ואנחנו זוכרים גיבורים – ולוחמינו הם גיבורים. איזה אור נשגב בוקע ממעשי הגבורה שאנחנו ערים להם יום-יום, ממעשי הקרבה של דור שמפליא בנכונותו למסור נפשו כדי להגן על עמנו, על מדינתנו ועל עתידנו.
הזיכרון נותן לחיים משמעות, כך כתב ז'בוטינסקי על טרומפלדור ב-1932: "ביום השנה אומרים קדיש. כל עוד אנו זוכרים את שמך – גדול וקדוש יהיה לנו המופת שלך, ואנו הולכים בעקבותיך".
אנדרטת-הזיכרון שתוקם כאן – למרגלות היכל הדמוקרטיה שלנו – משקפת אמת יסודית: חללי פעולות האיבה, לצד לוחמי צה''ל וזרועות הביטחון, הם חלק בלתי-נפרד מסיפור התקומה הלאומי שלנו. אהובי נפשנו היו אוהבי אדם, אוהבי העם והארץ.
אבל לדאבון ליבנו, אנשי רשע קמו עליהם, אנשי חמאס. מפלצות אדם גדעו את חייהם, התעללו, חטפו. מרצחים שפלים, כולם בני מוות, גזלו אותם מאיתנו – מתוך קנאות אכזרית ושנאה מזעזעת ליהודים, לישראלים, לבני-אנוש.
מאז שחזרנו אל המולדת איבדנו אלפי קורבנות-טרור, והרשימה התארכה בשנה האחרונה, התארכה מאוד: התארכה בתינוקות, בילדים, בנערים, במבוגרים, בזקנים, ביהודים ולא-יהודים, ובכלל זה גם בבני עמים אחרים.
הכאב של כל משפחה שורף את הלב. החלל שנפער בכם הוא עצום. אני יודע שפצעי האובדן אף פעם לא יירפאו באמת – אבל אני גם יודע שהעמידה יחד מסייעת להתגבר על הכאב, והיא משמעותית מאוד בחיים של כל אחד ואחת מכן.
משפחות יקרות, העם כולו מחבק אתכן. רעייתי שרה ואני מחבקים אתכם. לערבות ההדדית שבינינו יש כוח עצום, בדומה לחישוקי פלדה שאחוזים זה בזה. בלשון התנ״ך: "איש באחיהו ידבקו, יתלכדו ולא יתפרדו".
בשם הערבות ההדדית הזאת נמשיך לתמוך איש ברעהו ואישה בחברתה. בשמם ולמענם של יקיריכם נוסיף לבנות את ארצנו, לחזק את מדינתנו, להכות במבקשי נפשנו עד שנכריע אותם. איננו מרפים ממשימת הניצחון, ומרכיב מרכזי במשימת הניצחון הוא השבת כל חטופינו, כולם, החיים והחללים כאחד, להחזירם הביתה לישראל.
ומהיום ובימים הקרובים, כל מי שיפקוד, כל מי שיבקר כאן בכנסת ישראל, לאורך שנים ודורות, ירכין את ראשו לנוכח אנדרטת ההנצחה. ובו בזמן נזכור: הברזל והאבן הם רק כסות חיצונית למהות הפנימית של אחינו ואחיותינו הנפלאים, שאינם עוד איתנו. הרוח המיוחדת שלהם – היא העיקר: רוח של משפחתיות, קהילתיות, התיישבות, חלוציות, חינוך ועמל, נתינה ותרומה לכלל, אהבת האדם, אהבת ישראל.
אני מבקש להוסיף עוד נקודה חשובה: המיקום הזה הוא המסר. עם ישראל זוכר, והכנסת זוכרת. הדמוקרטיה הישראלית התוססת היא מגדלור של חירות, של קדמה, של זכויות-אדם, מגדלור במרחב גועש שחלקים נרחבים ממנו מתאפיינים בעריצות, בבערות, בדיכוי. גם על כך נסובה מלחמתנו: שלוחות הטרור באזורנו, שמרכיבות את ציר הרשע בהובלת איראן, מבקשות לכבות את שלהבת התקומה שטיפחנו במאמץ של דורות. תשובתנו להן, דווקא במקום הזה, חדה וברורה: האור ינצח את החושך, הטוב יגבר על הרע, וקדושת החיים תכריע את הסגידה למוות.
"ואומר לך: בדמייך חיי".
יהי זכרם של חללינו ונופלינו נצור עימנו – בחומר וברוח – לעולמי עד".
וידאו: רועי אברהם, לע"מ
סאונד: יחזקאל קנדיל, לע"מ
