אם אתם קוראים את המכתב הזה…

וכך כתב:

משפחה יקרה

"משפחה יקרה, אם אתם קוראים את זה, סביר להניח שהדברים לא קרו כפי שתוכנן ונכשלתי. אני לא יודע איך לכתוב את המכתב הזה ולמה אני עושה את זה, אבל למקרה ו… רציתי שיהיה משהו שתוכלו למצוא ושאשאיר בשבילכם.

חייתי חיים נפלאים, ללא חרטות. עם המשפחה ובת הזוג הכי מדהימים שיש.

אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב.

עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו, ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי – אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית".

תודה

"אימא ואבא, אני מודה לכם על כל מה שעשיתם בשבילי ולמעני לאורך כל חיי. הערכתי את זה תמיד, גם אם לא הראיתי זאת. אני רוצה לראות אתכם שמחים ומאושרים ושיהיה לכם סיפוק נצחי.

שָלֵו וטוהר, תמשיכו ותצליחו בחיים שלכם. אתם כל כך מיוחדים וחכמים, אין לי שמץ של ספק שתגיעו רחוק. אל תשכחו שאני מסתכל עליכם מלמעלה.

המשפחה המורחבת, תודה לכם על השבתות והזיכרונות שלא אשכח, על צחוק וחיוך שלא יורד מהפנים. תודה מיוחדת לסבא וסבתא שגידלו אותי ועשו מעל ומעבר בשבילי.

שיר דובי שלי, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא תודה רבה שלימדת אותי מה זה אהבה ראשונה ועל תקופה שאנצור לעד. על הרבה רגעים וזיכרונות מיוחדים. אוהב אותך לנצח".

והכי חשוב

בסיום מכתבו כתב אורי:

"עכשיו, כשסיימנו עם החלק הקיטשי והגענו ללוויה, אימא אני מבקש בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים – בלי להביך.

אין לי הרבה בקשות, מלבד זה שתשאירו את החדר שלי כמו שהוא כדי שלא יהפוך לחדר מוזיקה. אוהב אתכם לנצח ואשמור עליכם לנצח,

אורי.

והחלק הכי חשוב שכמעט שכחתי – אשמח שתמשיכו אותי הלאה".