רק להועיל לאחרים: אלי הרצליך בלהיט חדש עם מסר חזק – האדם
אלי הרצליך ממשיך בקו הישיבתי עם המסר החזק של ר' חיים מוולוז'ין, 'האדם', המהווה המשך ללהיט הקודם שלו "המלאך", וצפוי גם הוא להפוך לנכס צאן ברזל. הלחן של הרב מנחם נורדמן העיבוד וההפקה המוזיקלית של אלי קליין ואיצי ברי.
'האדם' שמתבשל כבר תקופה ארוכה, הסתובב במחתרתיות בקרב בני הישיבות, שהפצירו באלי הרצליך להוציא את השיר לאוויר העולם. המילים של השיר נכתבו בהשראת דברי רבי חיים מוולו* והכתב סופר זיע"א, ומדגישות את הרעיון המרכזי שהאדם לא נברא רק עבור עצמו, אלא על מנת להועיל לאחרים. השיר משווה את חיי האדם לחיי המלאך, אשר עומד בשליחותו של ה' ואין לו תועלת אישית, אלא הוא פועל למען הכלל.
השיר יוצא לרגל אירועי יום השנה הראשון להסתלקותו של מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל, אשר עלה לגנזי מרומים בי"א מרחשוון תשפ"ד. שהדגיש תמיד את החיבור בין העולמות הרוחניים לבין המציאות היומיומית, והזכיר לנו את החשיבות של חיינו ושל תפקידנו בעולם.
מילים: ע"פ הקדמת ספר "נפש החיים" וע"פ ספר "כתב סופר" (ויקרא פכ"ו פ"ג).
לחן: הרב מנחם נורדמן.
עיבוד והפקה מוזיקלית: אלי קליין & איצי ברי.
גרפיקה: רחלי גליק.
יחסי ציבור: בפרונט.
מתוך הקדמת בן המחבר לנפש החיים:
בכל דרכיו. היה ממעט כבוד עצמו להרבות כבוד שמים. הן במילי דצבורא. בפרט בעניני הכלל. מודעת שהשליך נפשו מנגד ועסק הרבה יתר על כדי כחו. ואף כי זקן היה. היו ידיו אמונה. עד בא השמש. ואף ככלות כח רח"ל גם על משכבו בחליו. רעיוניו סליקו. ועיניו היו נשואות השמימה. לשתף שם שמים בצערא דהכלל והפרט. בגנוחי ואנחות בשברון מתנים. ואנחותיו הרבות בזה היו שוברות כל גוף השומע. (והיה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא. וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא. רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות). ודן והורה. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות וקרבן לתורה.
מתוך הכתב סופר:
ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, פירש"י שתלמדו כדי לקיים, אמרתי לפרש בזה הא דאמרו ז"ל כל הלומד על מנת ללמוד מספיקים בידו ללמוד וללמד, וכל הלומד על מנת לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור לעשות, וצ"ל מאי דאמר מספיקים בידו ללמוד, פשיטא הא אמר כל הלומד, ונ"ל עפ"י שאמר אבא מאוה"ג זצ"ל, במה שאמרו חז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו, היינו שלא יחוס הרב לתכליתו ולתועלתו שעי"ז נסוג אחור מללמוד לתלמידיו ולבלות זמנו עמהם, כי צופה ומביט תמיד על תכליתו לעלות ממדריגה למדריגה, אבל לא יהיה כן רק כל חפצו ותשוקתו יהיה להועיל לאחרים ולא לו, וזהו דמיון למלאך ה' שהוא עומד ומעותד לשליחו' ה' ואין בו תועלת עצמו והדרגה מעולה, ואם הרב דומה לו אז תורה יבקשו מפיהו וא"ש, והנה אם הרב לא יקמץ הזמן מתלמידיו אם גם עי"ז לדעתו יהיה מונע מתכליתו, אבל שומר מצוה לא ידע דבר רע, כי תורתו משתמרת בקרבו בשעה אחת ילמוד מה שאחרים בהרבה שעות כי זכות הרבים תלויה בו, וז"ש הלומד ע"מ ללמד מספיקים בידו ללמוד וללמד שגם לו יהיה תכלית ויתעלה ויתגדל בתורה וכדרך שאחז"ל ומתלמידי יותר מכולם, היינו בזכותם כנ"ל. וכו'..
